אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' חיים ואח'

פסק דין

במסגרת דיון הוכחות שנערך בפניי ביום 8.7.13 הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

ב"כ התובעת הביאה בפניי היום את תמונות הצבע של נזקי רכב התובעת וזאת בהתאם להחלטתי בדיון הנ"ל. בנסיבות, נפתחה הדלת באופן סופי ליתן פס"ד בתיק.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון על תמונות נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל בניכוי אשם תורם בשיעור 65 אחוזים שיושת על כתפי התובעת. להלן נימוקיי בתמצית להכרעה זו:

הוכח כי נהגת התובעת חתמה בסמוך לתאונה ועל פי דרישת הנתבע 1 על מסמך מופנה לסוכנות הביטוח של הנתבע 1 על פיו היא לוקחת אחריות לתאונה. נהגת התובעת נחקרה אודות כוונתה בעת החתימה והתרשמותי היא כי זה נחתם על ידה מתוך גמירות דעת וכוונה מלאה ללקיחת אחריות מתוקף הבנתה את הדברים לאשורם. עם זאת מסקנתי במקרה זה הינה שאין דינה של התביעה להדחות על הסף שכן לנתבע 1 אחריות בשיעור 35 אחוזים לקרות האירוע התאונתי.

מסקנה זו הינה תוצר זיקוק עדויות הצדדים מכוחן שוכנעתי כי הנתבע 1 פתח את דלת רכבו טרם שנהגת התובעת החלה לעבור לצד רכבו משמאל. פתיחת הדלת בתוואי הדרך המדובר לא היתה הכרחית ואין בידי לקבל את עמדתו באשר למעבר חופשי לרכב התובעת לצד פתיחתה כאמור. הן נהגת התובעת והן הנתבע 1 העידו על בעייתיות מה הטמונה בנתיב המעבר שבו קרתה התאונה. התובעת העידה על נתיב צר מאד (עמ' 2, שורה 1-2 לפרוטוקול הדיון) והנתבע 1 על הימצאותו של עיקול בדרך שהקשה כביכול על נהגת התובעת בנהיגתה (עמ' 3 שורה 26 לפרוטוקול הדיון). בשים לב לרוחבו הלא שגרתי של רכב הנתבעים מסוג טנדר טויוטה ועובדת ידיעתו בפועל של הנתבע 1 כוונת נהגת התובעת לחלוף לצד רכבו, מוטב היה מבחינתו להימנע מפתיחת הדלת טרם שרכב התובעת יחלוף על פני רכבו. בעצם פתיחת הדלת בנתיב האמור יצר הנתבע 1 סיכון תעבורתי שהביא להגדלת הסיכוי לתאונה. מאידך, הוכח בפניי כי רכב הנתבע 1 עמד עם דלתו פתוחה כאשר נהגת התובעת חלפה על פניו ועל כן מוחזקת זו כמי שיודעת על קיומה של פתיחת הדלת ובאותה נשימה כמי שמחויבת בנקיטת משנה זהירות עקב כך בעת מעבר על פני הרכב. ברשות נהגת התובעת עמדה האפשרות האלמנטרית, ככל שסברה כי קיים קושי במעבר, לבקש את הנתבע 1 לסגור את דלת רכבו ולחילופין לנהוג במשנה זהירות בעת המעבר הנוכחי. בנסיבות, נכון כי מירב האחריות לתאונה תחול על נהגת התובעת אשר כאמור סברה בעצמה כי האחריות לה נופלת על כתפיה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך השווה ל- 35 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה ,בניכוי עלות יום עמידת הרכב שלא הוכחה וזאת בסך 1,171 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 21.11.11 (מועד חשבונית מס התיקון), שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: